מה בין מתן תורה, רבי עקיבא וקולות מלחמה?
כבר כמה ימים אני תוהה על המשמעות של כל מה שפוקד אותנו בתקופה זו החל מהקורונה, דרך המצב הפוליטי הקשה, אסון מירון וכעת מלחמה מחוץ ומפנים.
מה השיעור שעלינו ללמוד ועדיין לא למדנו? מה הסיבה ומה הסיבה ומה התכלית של המצב המתמשך של קושי וסבל ברמה ארצית, המתמשכים ללא הפוגה לאורך זמן כה רב ורק משנים צורתם?
כמובן שערכתי תקשורים בנושא ובימים האחרונים אף חיפשתי את ההקשר לחג שבועות.
אני יוצאת מנקודת הנחה, שחגים ומועדים הם תמיד חלונות בזמן המאפשרים עבודת תודעה. אם עושים עבודה פנימית מודעת, ההתפתחות מגיעה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ (=סבל).
אשמח לשתף אתכם בהרהוריי ומסקנותיי מתוך החקירה שלי:
האם שמתם לב שלחג המתקרב קוראים חג מתן תורה ולא חג קבלת התורה?
אלוהים נתן לנו את התורה במעמד הר סיני בטקס מרגש, וחוויית התעלות של כל הנוכחים, אך אנחנו עדיין לא קיבלנו על עצמנו את מה שכתוב בה.
ומה כתוב בה שלא הפנמנו עדיין?
סיכום זריז של כל התורה על רגל אחת מתמצת אותה למשפט: “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך” (לא אני סיכמתי, אלא הלל הזקן).
כמה עשרות שנים לאחר סיכום זה, הוסיף והדגיש רבי עקיבא את הכלל הגדול בתורה: “ואהבת לרעך כמוך” וטען שזהו כלל יסוד, האומר שעלינו ללמוד להיות מאוחדים מתוך אהבה, לחיות באחווה גם עם מי שלא חושב כמונו.
אם אנו לא מאוחדים ביומיום מתוך אהבת האדם והימנעות מעשיית רע לאחרים, נגזר עלינו להיזכר באחדות הזו רק במצבים של סבל (אסונות ומלחמות), כפי שקורה עד כה.
ומה יכולים אנו ללמוד היום מחכמי העבר שלנו?
כל עוד יש בקרבנו אנשים שמעוררים פלגנות, סכסכנות ומוּנָעִים מתוך שנאת האחר ולא מאהבת האחר, לא נקבל את התורה, אלא רק נזכור שנָתְנוּ לנו אותה.
ההבנה הזו, מביאה אותי לראות במצב הקיים בימים האחרונים, בדיוק לפני חג מתן תורה, סימן לתיקונים שעלינו עדיין לתקן , לדרך שעלינו עוד לעבור, עד שנהיה ראויים להתעלוּת המופלאה של מעמד הר סיני.
כנראה, שיקח זמן עד שנגיע לתדר הזה.
אז מה עלינו לעשות?
בספר משלי כתוב: “על כל פשעים תכסה אהבה” יש פה חוקיות זהה לזו שסיכם עבורנו רבי עקיבא : בכל פעם שאנו נתקלים באלימות, פשיעה ורוע, עלינו למצוא את נקודת האור שבתוכנו המפיצה אהבה. עלינו ללמוד לתקשר באהבה ולהתעלות מעל חילוקי הדעות (מי שלא מבין איך עושים זאת, שיקח דוגמא ממה שעשתה השבוע מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה, שהצליחה במילים של אחדוּת לעצור את הפורעים מלהתפרע באלימות).
בכל פעם שאנו נתקלים ברע, נראה זאת כאתגר הקורא לנו להגדיל בקרבנו את הטוב.
על כל אחד מאיתנו להפסיק לצקצק בשפתיים בדאגה, אלא לקחת אחריות אישית ולהגביר אהבה, חמלה וחסד במחשבות שלנו, בדיבורים שלנו (גם כתיבה ברשתות החברתיות זה דיבור) ובמעשים שלנו.
ככל שיותר אנשים ינהגו כך, זה ישפיע גם על אלו שלא נוהגים כך, כי כולנו מחוברים.
לסיכום, עלינו לזכור : זו לא חוכמה לאהוב את מי שאנו כבר אוהבים. כדי להגביר אהבה ואחדות בעולם, עלינו ללמוד לאהוב את מי שאנחנו שונאים ויפה שעה אחת קודם.
חג מתן תורה שמח ומלא באהבת חינם.
