החוקים הרוחניים למציאת משקפיים אבודים
סוף שבוע זוגי בים המלח. מטיילים בטיילת החדשה, ששמה סוף סוף את המקום הנמוך בעולם במקום גבוה על מפת התיירות.
חוזרים למלון, מגיעים לפתח החדר, הכרטיס-מפתח בידי. אני ממששת את קרקפתי לחפש את משקפי הקריאה החדשים שלי (אחרת לא אראה מהו כיוון החץ שעל הכרטיס), ומגלה שהם אינם. לא כקשת על שיערי ולא בשום מקום אחר. יצאתי עם וחזרתי בלי.
האיש שלי יוצא מייד לחיפושים, משחזר בריצה קלה את מסלול הטיול הרגלי שלנו וחוזר אחרי רבע שעה בידיים ריקות.
אני מודיעה לו – “אני לא דואגת, בטוחה שאמצא אותם” ומחליפה לבגדי ספורט, בהתאם לתוכניתי להגיע לחדר הכושר של המלון בעוד הוא יהנה מעיסוי שבדי בספא.
בחדר הכושר, אני מריצה בראשי את כל הידע הרוחני שלי ליצירת מציאות רצוייה, שהיא כמובן, מציאות מציאת המשקפיים:
אני מצהירה לעצמי בביטחון של ידענים שהמשקפיים יימצאו, משחררת כל מחשבה של מציאות לא רצויה (כמו “איך אסתדר פה בלעדיהם”, “איזה ניג’וס ללכת להזמין חדשים”, “סיכוי קלוש למצוא אותם בכלל”…), ובמקום זאת מדמיינת את עצמי מנופפת בהם בשמחה ברגע שהם חוזרים לידי. לאחר זאת, משחררת את מחשבותיי בעניין, עם ביטחון מלא ביקום, שידע מה לעשות בשבילי וחוזרת להתמקד בכאן ועכשיו שלי כשאני מתנשפת על ההליכון (עלייה בדרגה 7).
אחרי העיסוי והכושר, אנחנו יוצאים לסיבוב חיפושים נוסף. אני פוסעת להנאתי אל עבר ספסל אבן שעל הטיילת עליו ישבתי בסיורינו בבוקר. מסתכלת , אולי המשקפיים נפלו שם על הרצפה. אך לא. הם לא שם.
איש קשיש וחביב שיושב על ספסל ליד שואל אותי משהו ברוסית. אני מסתכלת עליו ורואה עיניים טובות. עונה לו בעברית: אני מחפשת משקפיים. הוא שואל עם חיוך: איך הם נראים? ותוך כדי שאני מתארת אותם הוא שולף אותם מהתרמיל שלו.
“כבר שעה וחצי הם אצלי.”הוא אומר “אישתי ואני מצאנו וחיכינו פה 10 דקות לראות מי יגיע. כשלא בא אף אחד, המשכנו לחוף. עכשיו, החלטנו לחזור לחדר. אשתי המשיכה ואני נעצרתי פה לנוח לכמה דקות ואז הגעת. בדיוק בזמן, כי עוד דקה הייתי הולך”.
תודה לחוק הכוונה, חוק המשיכה וחוק המאמץ המזערי שאיפשרו לי להסתנכרן עם המציאות היקומית.
אם מעניין אותך להבין לעומק את חוקי הרוח ולקבל כלים לעבודה תודעתית,
אם את מעוניינת לקדם את עצמך ואת העסק שלך באמצעות התפתחות רוחנית ותודעתית,