להקשיב לנשמה

“אני מרגישה ריקנות”, “אני תקוע במקום ולא מתקדם”, אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי”, ” אני חווה דיכדוך וחוסר משמעות”…
משפטים אלו ודומים, אני שומעת מדי עת ולאורך השנים, מאנשים שמגיעים אלי לפגישת תקשור ומבקשים הכוונה, שתאיר את דרכם בחיים. אנשים אלו מספרים שלכאורה, הכל תקין בחייהם. לא חסר להם כלום: יש להם משפחה, עבודה טובה וחברים ובכל זאת, משהו חסר.
גם ממני לא נחסכת החוויה המעיקה הזו, של תקיעות וחוסר דיוק מדי תקופה.
כשחוויתי זאת לראשונה, נבהלתי נורא. זוהי הרגשה קשה ומאיימת כאילו נפער בור עמוק וענקי המפריד בין המצב המצוי למצב הרצוי אשר נראה, לא ברור ובלתי מושג.
עם השנים, ובתוכם אלפי תקשורים אישיים וליווי אנשים בתהליכים קבוצתיים, למדתי את ההתבוננות הרוחנית על המצב הזה. התבוננות אשר הורידה ממני את המועקה, המתח והפחד המתלווים לחוויית התקיעות וחוסר הסיפוק:
הבנתי, שזוהי תחינתה של הנשמה, המבקשת להתפתח אל המדרגה הבאה בעולם הגשמי. הנשמה, מנסה לומר לי: “זוזי ממקומך! מיצית את השלב הזה של חייך. בואי במגע עמוק יותר עם האור שאת, היי יצירתית, צרי שינוי !”
כאשר אנחנו לא מקשיבים לקולה של נשמתנו, וממשיכים בחיינו כפי שהם, אנו לא מביאים לידי ביטוי את מהותנו הנשמתית, כפי שהיא רוצה לבוא לידי ביטוי בשלב זה של חיינו.
הפער בין רצון הנשמה להתעלות, לבין הדריכה שלנו במקום, האחיזה בשגרה, בידוע ובמוכר, יוצר את חוויית הריקנות הפנימית.
הרב קוק קרא לזה: צער רוחני.