הילדים כתיקון להורים
שאלה:
א. האם הילדים מהוים תמיד תיקון להורים? אם כן,מה משמעות התיקון ומה תפקיד התיקון?
ב. אם הילדים נלקחים מאיתנו ההורים מכל סיבה כלשהיא, האם התיקון נמנע מאיתנו?
תקשור:
“ברוכים אתם מן ההיכל, מן האור האינסופי, מן אינסוף התובנות הניבטות עליכם ממעל.
יש והפוסע באור הידע, ניחן בכישורים המאפשרים לאור התובנות לחלחל בעצמו לתוכו עד אשר פוסעת דרכו כאילו יודע הוא הדברים ללא הגות ומחשבה. ויש הפוסע באור הידע בכל צעד נעצר ע”מ לספוג, להפנים, להבין את אשר סביבו, את אשר רוצה היקום לומר לו. גם זה וגם זה נהנים הם מן הזכות הגדולה לאפשר לנשמתם התפתחות אל הנשגב אל הנעלה. שאלה זו שנשאלה כעת שייכת לאותו סוג של הפוסעים בדרך האור, אשר תוהים על קנקנם של דברים, עוצרים וחושבים, אם כי יש בכם כאלו שמציפים שאלה זו מתוך ניסיון בחיים.
הילדים הנולדים היום ובשלושת העשורים האחרונים, שמספרם הולך וגדל ,הינם המורים הטובים ביותר ללמד את השיעור לא רק עבור הוריהם, כי אם גם עבור כל הסביבה הבוגרת הסובבת אותם ובכלל זה מורים, שכנים, ודמויות נוספות מוכרות.
הדרך בה פוסע הילד כנשמה מרגע היוולדו היא דרך שכמה מטרות לה: האחת – לאפשר לנשמות הוריו להתמודד עם הבנות חדשות ו(השניה)לאפשר לו לאותו הורה לקבל על עצמו מחויבות אחרת מזו אותה נשא עד כה. ולא רק במחויבות הורית מדובר, כי אם במחויבות לעצמו, להתפתחותו. כאשר מציב הילד רף של ידע אשר שונה מן הידע של ההורה, מאפשר הוא בכך לאותו הורה ללמוד ולהיחשף לידע זה בדרך אחרת.
כמו שדבר זה מובן לכם נסו להבין כי כאשר מציב הילד להוריו רף של התנהלות שונה מזו המצופה ע”י ההורה, הרי שמאפשר הוא בכך לאותו הורה ללמוד על עצמו בעיקר, לראות עצמו ברגעים בהם נדרשת התעלות ולא צלח בה. ברגעים בהם נדרשת סובלנות, הכלה, ולא צלח בן, ברגעים בהם נדרשת אהבה ונתינה ונכשל.
השינוי העיקרי אשר מאפשרים הילדים החדשים להוריהם הוא שינוי ההתבוננות על העולם החדש, המתעצב לנגד עיניהם, עולם שבו אין מובן מאליו, אין אפשרות לסתימת פיות, אלא עולם שבו מתעצם חופש הבחירה וכל ילד הינו מהות בוחרת, יודעת את כיוונה.
בשונה מאיתכם ההורים אשר עוצבתם ע”י הוריכם וכוונתם כחומר ביד היוצר, הרי שילדים אלו אינם כך, לא ניתנים להכוונה כי מודעים הם לאמת של פנימיותם. קשים הם ללישה היות וכל ניסיון שכזה גורם לסדקים בנפשם העצומה.
את תיקונם שלהם יודעים הם ותפקידם של ההורים לעשות את התיקון המתאפשר להם, בזכות אותן נשמות צעירות נפלאות המביאות את עוצמת הבחירה ללא כחל וסרק.
הדרך הטובה ביותר להתנהל מול אותם ילדים היא לאפשר להם להיות מי שהם יודעים שהינם ולא לנסות לכפות עליהם להיות דברים רצויים, מקובלים, מוכרים, אשר אין בינם לבין מהותם של אותם ילדים דבר וחצי דבר.
לכל ילד איכויות נשגבות ,אשר אם ישכיל ההורה אותם לראות, ידע אותם להעצים ובכך יזרז הוא את תיקונו שלו ויאפשר לילדו חיים סלולים להגשמה ללא קשיים מיותרים.
ובאשר לדיוקה של השאלה שנשאלה, הרי שנכון הוא לשאול האם יכולים ההורים לזהות את התיקון המתאפשר להם מול ילדיהם והתשובה לכך היא ברורה: כל אחד יכול אך לא בכל שלב של הדרך, יש המזהים זאת די במהרה, מרפים מהאחיזה בחוקים הידועים להם ומאפשרים שחרור גם לעצמם וגם לילדיהם. יש הזקוקים למאבקים, מלחמות, טיפולים ותרופות ויקשה עליהם לראות נכוחה את הדרך הקצרה ביותר לסיום התיקון הספציפי שמול ילדם. כל אחד ובחירתו שלו ובכך לא תהייה התערבות עליונה.
ובאשר לחלקה השני של השאלה, בהילקח הילד מאיזו שהיא סיבה מאביו או מאימו או משניהם יחדיו, הרי זה ,ממבטה של הנשמה, הינו מעשה המאפשר את התיקון ולא מסיים את התיקון, כלומר, כאשר הורה לא מגשים את הורותו כי אין ילדו עימו זוהי הלמידה שבה עליו להעמיק, למידה קשה וכואבת לעיתים. למידה שמאפשרת דרך הצער לאותה נשמה ללמוד מהו ניתוק. אם תסכלו את האותיות תגלו שניתוק הינו תיקון, ככל שהניתוק גדול יותר בן ההורה לילדיו הרי שהתיקון הנשמתי המתאפשר הוא גדול יותר, אך הקושי למצוא את התיקון הזה גם הוא גדול.
אם יבחר ההורה לשקוע בכעסו ובמצוקתו זו, לא יתבצע התיקון כלל וכלל. רק אם יתמקד באשר נותר לו ולחייו ויזכה את ליבו במקום של חמלה גדולה בעבור ילדו ומתוך חמלה זו יאציל את נתינתו מאהבה לאחרים הנוכחים סביבו ,אז יתבצע תיקון שירומם את נשמתו.
מסר לכם הוא, הנוכחים כאן, ברוכים תהיו בכל מעשיכם וברוכים תהיו באשר הינכם. אנרגיית האור הגדול שורה עליכם ומאפשרת לכם בחירה של אור ואהבה. ברוכים אתם וברוכים תהיו לעד.
תוקשר באהבה ע”י ענת קופרמן
